The Purpose of This World and The Next

1) What is the purpose of existence?

2) What is the World to Come? What happens after a person dies?
Is there After-Life?

3) Who is the Self? Who am I? Am I my body or my soul? What is the relationship between the body and the soul?

4) What is Man’s soul?

5) What is the nature of Reward and Punishment in the next World?

6) Why is the World-to-Come not mentioned in the Torah?

7) Who is the Messiah? How will we be able to tell when he has arrived?

8) What will the world be like after the Messiah comes?

1.      What is the purpose of existence?   (top)

     G-d is perfect. Therefore He could not have created the world for His own benefit, since there is nothing that He could have added to His own perfection. Rather, He created the world for our sake, i.e. in order to share His perfect goodness with us. Now, His perfect goodness means that He created us in such a way that by so doing, He was doing not only good but the best possible good. On the surface, this ought to have been achieved by creating us as close to Him, to perfect goodness, as possible. But that would have made us very different to G-d in one crucial respect. He would be a creator of goodness; we would be a created goodness. He would be an active bestower of good; we would be spiritual robots. Therefore, G-d made a two-stage process, with two separate environments. He created us so that at first we would be a certain distance away from Him. As a result we would have freedom of choice and, should we choose good, we would be active creators of good in our own right. The environment that is perfect for this is this world. Then, having acquired that crucial attribute of being a creator of good we move on, with this attribute, to the next world. That world is perfectly suited for being as close to G-d with respect to all our other attributes[1]. We are now ready to receive the maximum good, of basking in and deriving pleasure from G-d’s magnificent radiance[2].
  (1)  (2)



2.      What is the World to Come? What happens after a person dies? Is there After-Life?   (top)

     Death is the separation of the body from the soul. Thirty days before a person dies his soul begins to leave his body, a process that lasts for a year after death[3]. After death, the soul goes to the World of Souls (Olam HeNeshamos) and the body begins to rot in the ground[4]. Both continue to grow in these environments, the body by becoming pure dust and then being reconstituted in a purer form. Later, the body and the soul recombine at a stage called Techiyas Hameisim, the Resurrection of the Dead[5]. The person now grows even more, continuously getting closer to pure spirituality whose source is G-d. None of the growth after death is as a result of our choice, since there will then be no evil. The great attractive force of G-d’s pure spirituality will automatically draw us closer, each according to our spiritual level at death.


3.      Who is the Self? Who am I? Am I my body or my soul? What is the relationship between the body and the soul?   (top)

     The idea of consciousness is one of the mysteries to which 21st Century science is investing great efforts. The mystery is one of self-awareness. Clearly, we have a natural sense of ourselves, of being ourselves which is more than simply being aware of our bodies or our minds[6]. (In fact insanity sets in when we are no longer clear about the boundaries between ourselves and others.)

     Judaism believes that G-d created man with a body and a soul and that He then fused both of them into one coherent unit[7]. However, the fact that these two radically different things, body and soul, combine to form one reality, is indeed a mystery. It represents the miracle of the self.

     This miracle was needed to effect freedom of choice, which is the fundamental element that allows us to be autonomous moral and spiritual human beings. Angels are pure soul and therefore have no choice; animals are pure instinct[8] – they too are without choice. Only body-soul creatures can have choice.

     I can either become more body with a soul, or more soul with a body. But I can only become “I’ by taking care of body and of soul.  G-d created us as body-soul humans because He wants us to become the best “I” that we can become.


4.      What is Man’s soul?   (top)

     Our soul is that part of ourselves which lets us know that there is something bigger than ourselves. There are actually many levels of the soul, five according to the simplest categorization. Some of those levels are contained within ourselves and some of those are so exalted that they are actually not contained by the body; rather they are connected to us, from beyond ourselves. It is the higher levels of the soul which allow ourselves to extend ourselves beyond ourselves, to see horizons of growth and character development; to have a final vision for all mankind.

     Prior to the נשמה (soul) being put into the (body) גוף, the soul was no different to any other created being – a complete taker of God's goodness[9] with all the shame that implies[10]. However, after being placed in the body, it can now become an active force for good[11]. In this way, man[12] shares with G-d the task of bringing the world to completion, becoming His partner in creation[13]. This partnership facilitates a type of intimacy with G-d which is a source of great joy[14].


5.      What is the nature of Reward and Punishment in the next World?   (top)

Ultimately, G-d wants to give to all His created beings, including the evil people [15], and will look for ways of doing so[16]. Punishment, which is really just the natural consequence of a person denying G-d to give to him as He wishes, is a way in which G-d can ultimately get to give the person as He originally desired[17]. For ultimately, nothing can stand in the way of G-d’s Will, and it is His Will to do good to us[18]. Punishment, including Gehinom (an evil soul or a soul which needs to be cleansed finds itself there) [19], then, is simply a temporary means to an end[20], and is not an absolute good[21]. Serving only to facilitate G-d’s giving, it will ultimately disappear[22].

Total evil people, who may nevertheless have done some good, get their reward in this world rather than the next. They cannot get their reward in the next wolrd עולם הבא because they have absolutely no relationship with it[23]. However, this would only be if their good actions were effortless or by rote. Evil people who consciously exerted themselves to do good, to whatever tiny degree[24], would already, to that degree, have some relationship the World to Come[25] and will continue to grow in the World to Come[26]. Even those Jewish evil people whose actions cannot be rewarded in the World to Come, get some portion in the World to Come by virtue of their intrinsic spirituality[27] and naturally good qualities[28]. For, in the end, we all have a very high, spiritual root level of our soul which does not participate in any transgression and which, in fact, is always operating at a level of (The world to come) עוה"ב. This is what is meant by the statement (all Jews have a share in the world to come) כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא[29].

Still, the worst evil people are described as having no portion in the world to come[30]? However, even these achieve some of the world to come עולם הבא, by virtue of the impression of their souls (רשימה) which attach to the souls of the righteous people צדיקים[31].

Just as the “punishment” of evil peple is really just an expression of their essential selves, so too is the “reward” of the righteous people צדיקים[32].


6.      Why is the World to Come not mentioned in the Torah?   (top)

Many proofs for the concept of the Resurrection (the World to Come) can be found  in the words of the prophets[33]. However, although, it is strongly hinted at in the five books of the Torah, it is not mentioned explicitly[34]. The question is if the reward of the world to come עולם הבא is the destiny of man's existence, why is the concept not mentioned explicitly in the five books of the Torah itself? There are many reasons for this[35], each one reinforcing the other.

The Maharal states that prophecy is a this-worldly activity. It cannot grasp that which is other-worldly[36]. Our ability to understand the World to Come is a function of our wisdom[37], of that which we can project beyond ourselves, not of prophecy, which is limited to that which reflect our overall spiritual level.  All that prophecy can give us is a guide to completing this world[38]. And the purpose of this world is in order to serve G-d with all our potential. Although we are supposed to believe that we will get rewarded, this should not be
the purpose of our spiritual strivings. Therefore, the Torah, lit. “that which teaches us the right way”, makes no mention of the World to Come

         Another reason is the fact that Torah belief has an empirical base – the national testimony of the Exodus and the Sinai events. This is what allows us to be so sure that we are right and they are wrong. Had the Torah brought in the world to come עולם הבא, since it is a fundamental belief, our faith would then be predicated on something which we can never, in this World, testify about. Our claims would then be no different to those of other religions[40].


7.      Who is the Messiah? How will we be able to tell when he has arrived?   (top)

            The Messiah (Moshiach) will be a normal man[41] who will work on himself until he becomes a very inspiring example to others, a living model of righteousness[42]. He will be conceived normally, by two parents[43], live and die, and presumably marry and have children. Although he will be a great prophet, he will not be as great as Moses in prophecy[44]. The Moshiach will be able to understand the essence of a person's soul, knowing his spiritual record[45].

            There are very clear criteria for establishing who the Moshiach is. For he is required to achieve certain things. (He has to gather all the Jewish people in the land of Israel, establish a new kingdom of Israel, destroy our enemies, reestablish the Sanhedrin and rebuild the Temple.) If he fails to do even one of them, he is definitely not the Messiah[46]. Similarly, in order to have prophecy, the Moshiach will have to become a master of Torah, and righteous in its fulfillment[47].


8.      What will the world be like after the Messiah comes?   (top)

          At this time, all Jews will return to Israel and will dedicate themselves to the highest spiritual lives. The nations of the world will want this to happen - in fact demand that this happens. They will assume responsibility for the physical and scientific progress and well being of the world in return for the Jews taking care of it spiritually and ethically. G-d as a reality, and therefore high ethical standards, will be so clear to everyone that they will not be able to understand let alone be attracted to any alternative. The world will go through many stages even after the Messiah arrives, but they will all be inexorably in the direction of higher and higher spirituality.

         In the Messianic era, good will become so clear that we will no longer see evil as having any reality. The Messianic era will be exceptionally suited for maximum spiritual growth, wisdom, knowledge and recognition of truth[48]. In particular, those who will rise in the first resurrection, at the beginning of the Messianic Era, will be endowed with the answers to all questions[49].

Although people will still have the capacity to choose between good and evil[50], people will naturally choose to do good, and lose their desire to do evil[51]. Just like a person today could theoretically put their hand in a fire, but they would be insane to do so. People will understand truth with clarity, without the need for miracles or other proofs of G-d and the Torah[52], and their hearts will naturally follow their minds[53]. There will be no distractions from dedicating one’s life to spirituality[54]. Each Jew will be capable of understanding the truth by himself[55]; Mashiach will be needed only to teach non-Jews how they should serve G-d. None of this will happen immediately[56]. People will continue to grow, first to the stage of the First Man before his transgression, and then to further heights[57]. They will remember all the Torah they learned[58]. Therefore people will longer be rewarded for choosing good[59]. Nevertheless people will continue to grow in the Messianic era, as they study more Torah, and practice a purer and purer form of Judaism. The Messianic era therefore comprises the last stage of preparation before the world to come עולם הבא[60].

During the Messianic Era we will lose the opportunity for acquiring further reward which we now acquire through the challenges of choosing to serve G-d[61]. Nevertheless, great things will be achieved during this time. Firstly, we will continue to do the mitzvos (commandments). Although we will no longer have a (evil inclination) יצר הרע, and doing the mitzvos will seem effortless, the mitzvos will never the less continue to purify us when we do them. We will lose the reward of overcoming our (evil inclination) יצר הרע, but we still gain from the intrinsic purification process inherent in doing the mitzvos. This will be the final purification before the world to come עולם הבא[62].

In addition, another vital component of perfection will be achieved. The purpose of creation is not just the completion of the individual [63]. Rather, it is the bringing of the whole of creation, the entire history of man, to a state of holistic completion –  [64]תקון הכללי. As long as some people are doing evil and only some are doing good, there exists a terrible חלול ד' (desecration of God's name) in this world[65]. But when everyone will naturally do his will, הקב"ה’s God's oneness is revealed, the קדוש השם of גילוי יחודו. If there is one person on earth who does not recognize G-d’s oneness as revealed in this world, גילוי יחודו, then His oneness is still not yet revealed[66]. We are therefore all dependent on each other to contribute our unique, individual spiritual perfection to a symphony of mankind proclaiming the oneness of the Creator[67]. That symphony is called (the days of Moshiach's) ימות המשיח, a time when we will engage in pure spirituality[68] and we will no longer be attracted by evil[69]. As a result of this spiritual clarity, this will be a time of tremendous wisdom and insight[70].

 The Moshiach is the catalyst designated to ensure that mankind achieves this state. The primary vehicle for that state will be the Jewish people[71] and in particular, the righteous amongst them. These are partners with G-d in bringing about the Messianic state[72].

The Jewish people therefore have a special responsibility to hasten the Moshiach’s coming, both by their own actions, and by helping non-Jews to recognize G-d’s oneness as well.[73] (Then non-Jews will also recognize that their spirituality is dependent on and goes through the Jewish people[74].)

Life After Death

[1] כל זה מבוסס על הדרך ד' 

[2] בראשית מסילת ישרים כתב הרמח"ל שתפקיד האדם להנות מזיו השכינה 

[3] גשר החיים ומנה שם 7 שלבים 

[4] This stage became necessary to purify the body and the soul from the impurity left over from the sin of the First Man and Woman. 

[5] Tzadikim have Techiyas Hameisim at the beginning of Yemos Hamashiach so that they can experience this time. The rest of us have Techiyas HaMeism at the end of Yemos Hamashiach.

[6] Although animals clearly have consciousness, we do not know whether they have self-awareness and to what degree. But, as we explain below, the human mystery is not so much one of self-awareness; rather it is the fact that body and soul combine to create this self-awarenss. 

[7] Hence the morning bracha אשר יצר is followed by אלוקי נשמהאשר יצר ends with the words ומפליא לעשות, which, according to the Ramo, is coming to link the two brachos.  

[8] They have a נפש, the basic level of animal soul which allows them to have consciousness and to make descreet choices like whether to hunt or to sleep. (Ramban, Parshas Bereishis) They also have emotions, can learn things (up to a point) and can have relationships. What they lack is a desire or an ability to grow spiritually or to have meaningful lives. One will never see an animal lying on a rock having an existential crisis. 

[9] דעת תבונות דף קסח: והנה הנשמות עצמן טרם רדתן לגוף אינן אלא כשאר הנבראים – תלויים בבורא יתברך, לפי שאין להם שם עבודה ובחירה.  

[10] דעת תבונות שם: בבושת מקבל הצדקה 

[11] דעת תבונות שם: רק אחר רדתן לגוף אז ניתן להם הבחירה , ואז בדבר זה הם תלויות בעצמן, ולא בבורא יתבאך 

[12] היינו הצדיקים (שם) 

[13] דעת תבונות שם: ותראי כמה כבוד גדול חלק הבורא ב"ה אל הצדיקים שחשבם לשותפים אליו, וכמן שארז"ל (זוהר ח"א ה): עמי אתה (אם פתח) – עימי אתה. (ע"ש באורך) 

[14] דעת תבונות שם: והנה כביכול, כנסת ישראל לבה גס בהקב"ה כאשה לבעלה, וזה מצד היות לה חלק בתיקון העולם עצמו, … [ו]נהנים מזיו השכינה [לא מתוך בושה אלא] מתוך שמחה והרמת ראש (ע"ש) 

[15] רמח"ל, קל"ח פתחי חכמה, דף ה-ו: ואם תאמר: כך הוא טוב – להטיב לצדיקים כמו להרע לרשעים, ורחמי רשעים אכזרי, הרי כתיב: "וחנותי את אשר אחון – אף על פי שאינו הגון" (ברכות ז.), וכתיב "יבוקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאינה" (ירמיהו נ כ) הרי שרוצה להטיב גם לרשעים. 

[16] רמח"ל, קל"ח פתחי חכמה, דף ה-ז.

וז"ל המכתב מאליהו ח"ב עמ' 63: וכבר כתב הגרש"ז זצ"ל  "הלואי ויזכה החוטא לגיהנום", פירוש כי גיהנום ענינו חרטה ובירור … ועי"ז בא לבסוף לידי תקון. 

[17] רמח"ל, שם: אמנם במכתב מאליהו ח"א עמ' 291 אמר שהמקבל שכר על ידי בחירתו לטוב, יש בזה כח הצמיחה בעוה"ב וימשיך ויגדול שם ברוחניות. "אבל מי דלא קנה הוייתו בבחירה אלא שהגיע להתבטלות הרע שבו על ידי יסורי גיהנום … הוא לא יכלה ולא יתפתח עי"ז, כי כח ההשגה לא ניתן לו בעולם ההוא 

[18] רמח"ל, שם עמ' ג-ו: יחוד השליטה זה יחוד רצונו ית"ש  -שא"א שיהיה שום דבר מבטל רצונו בשום טעם … כי הרצון העליון רוצה רק טוב לבד, וזה אינו טוב ודאי – שלא יוכל טובו להתפשט בבריותיו.   

[19] מהר"ל (חידושי אגדתא על ב"מ נח בדפי המהר"ל דף 29): כי הגיהנם הוא מצד עולם הזה בלבד … [ובשלו מסויים כבר יהיה] בטל הגיהנום כי אין הגיהנום לעתיד לבא 

[20] רמח"ל, שם עמ' ו: והרשעים צריך להענישם כדי שימחול להם אחר כך … אך סוף המעשה בכל בני אדם, בין צדיקים בין רשעים, הוא לתת להם טוב. 

[21] רמח"ל, שם עמ' ז: נוציא מכל זה שהעונש הוא רע … אלא שהמצאו צריך לברייתא, כדי להגיע ממנו אל התכלית: ואם היה אפשר בלאו הכי – היה יותר טוב לפי הרצון 

[22] רמח"ל, שם עמ' ו: אם כן העונש (אלו לא היה מביא לתיקון – ר' פרידלנדר) הוא רע, עד שצריך שיהיה כלה ולא נצחי

ובגמ' בבא מציעא דף מח עמ' ב: כל היורדין לגיהנום עולין חוץ מג' שיורדים ואינם עולים ואלו הן הבא על אשת איש והמלבין פני חבירו ברבים והמכנה שם רע לחבירו פירש במהר"ל (חידושי אגדתא שם בדפי המהר"ל דף 29): שאר חטאים עולים תוך זמן משפט שלהם וחוזרין לירד ואלו ג' אין עולים עד שקבלו משפט שלהם. ע"כ רואים שאפילו ג' אלו עולים בסוף 

[23] Even in the case of a total evil person רשע, G-d is not מפקח שכר כל בריה, and He will repay the person any reward for any good he might have done in this world. Actually, G-d does not want to pay him in this world rather than the next. However, Rav Dessler explains that, since this person is simply not spiritual enough to connect with the spirituality of the World to Come, such a person would not be able to receive such reward even if he were given it. G-d therefore has no choice but to reward the person in this world.  

[24] מכתב מאליהו ח"א עמ' 4: אם אדם איננו זוכה לעוה"ב גופא, אלא שמרשים לו לעבור מבחוץ ולהנות רק מריח טוב של עוה"ב … הוא השכר היותר קטן אשר אפשר להמצא, ועל כרחנו הוא עבור המצוה היותר קטנה אשר אין קטנה הימנה (שהרי כל מצוה יש לה מתן שכרה בעוה"ב) ע"כ. 

[25] מכתב מאליהו ח"א עמ' 226: כתוב במדרש הנעלם (בראשית קיח) שבימי ר' יוסי היו רוצחים בהרים כו' שהיו חסים על עוברי דרכים יהודים שלא לרצחם כו' ואמר ר' יוסי שהם בני עולם הבא. והיינו משום שאפילו אדם השפל ביותר אם עומד בנסיון שלו ומנצח ליצרו בנקודת בחירה שלו שהוא מתנסה בה, הרי יש במעשה זו בחינת חיי עוה"ב. (עיין שם  דף 291 אות ג שהאריך יותר) 

[26] שם דף 291 אות ג: בזה בודאי יש  כח הצמיחה ויזכה להתפתחות-אין-סוף בבחינה ההיא 

[27]  ובמהר"ל (חידושי אגדתא על ב"מ נח בדפי המהר"ל דף 29): כי הגיהנם הוא מצד עולם הזה בלבד  … [ו]יש לאדם מדריגה למעלה מן העולם הזה הגשמי שמעלה אותו מן הגיהנום כלל

מכתב מאליהו ח"א עמ' 290: "וגם בהיותם בארץ אויביהם (בגלות אצל הס"א) לא מאסתים כו' לכלותם כו' כי אין רשות למשול בישראל לגמרי מבלי השאיר שום ניצוץ קדושה … כי ענין של הנקודה הפנימית היא הויה באדם. ובאה עמו לעוה"ב …(וע' ב"ב דף י עמ' ב בסלע זו לצדקה על מנת שיחיה בני כו' בהפרש שבין ישראל לאומות בזה)

ובמכתב מאליהו שם הסביר שמי שמקבל עולם הבא באופן כזה לא יוכל לצמוח עוד בעוה"ב. 

[28] מכתב מאליהו ח"א עמ' 292: וחלילה לנו להסתפק (rely) במעלותינו הנמצאות בנו, כי לא בהן נזכה לעתיד הגדול. 

[29] רב צדוק הכהן, מחשבות חרוץ עמ' 28-9: וכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, היינו דמעמקי לבבם הנעלם שאינו בהתגלות כלל אפילו לאדם עצמו שהוא שורש נשמתם חלק אלו"ק ממעל שע"ז אמרו (שהש"ר ה ב) דהקב"ה לבן של ישראל, דבר זה הוא סוד העוה"ב שהוא נגד ליבא כידוע, והוא החלק לעוה"ב שיש לכל ישראל אפילו לחוטאים, שכל החטאים הוא רק מצד החומר וההתגלות בועה"ז ולא מצד עומק הנשמה הטהורה הנעלמת בעוה"ז וכו' 

[30] רמח"ל, מאמר העקרים, בגאולה

 ואמנם אחרי התחיה יהיה יום הדין הגדול שידין הבורא יתברך את כלם וישפט הראויים לשאר לנצחיות והראויים לאבד. הראויים לאבד יענשו לפי מה שראוי להם ולבסוף יאבדו לגמרי והראויים לשאר ישארו במדרגה שתגיע להם כפי המשפט בעולם שיחדש

וז"ל ר' צדוק הכהן בתקנת השבים עמ' 158: ובמשנה בסנהדרין מנו ז' דאין להם חלק לעולם הבא ו' מישראל והז' בלעם מאומות העולם, ומסתמא ז' אלו כוללים כל הנפשות שאין להם חלק לעוה"ב דודאי היו יותר מז' אלו, רק שכל דבר חלוק לז' מדריגות כידוע וכל אחת כולל מדרגה מיוחדת וכמו ז' ימי בראשית, ז' ימי המעשה ויום הז' שבת מעין עוה"ב וכן ו' אלפי שני דעוה"ז, כך יש גם בעוה"ב שהוא זמן קבול שכר על המעשים וגו' 

[31] ר' צדוק הכהן תקנת השבים שם (וגם במחשבות חרוץ) ע"פ הגמ' סנהדרין אלה הם שאין להם חלק לעולם הבא ושם במשנה שלפי דורשי רשומות יש להם חלק לעה"ב וכתב ר' צדוק שדורשי רשומות היינו שדורשים הרשימות של הנשמות וז"ל שם: ומדרגה זו השיגו דורשי רשומות הרשימו שאמרו דכולם יש להם, והכל אמת דמצד מדריגת הראשונות אין להם … ומצד השורש [יש להם]. ע"כ וכעין זה כתב המכתב מאליהו ח"א  

However, this would only apply to Jews, who have an untouchable core of goodness: 

דגוי ששבת חייב מיתה שמהם אין להקב"ה נייחא אלא על ידי המעשה שעוסקים (פירוש המעשים הטובים) …. משא"כ בישראל … אהוב בלא טעם … מצד השורש … ומצד מדריגה זו שבעוה"ב אין שום נפש מישראל נגחה אלא בלעם שהוא מאומות העולם (ע"ש שמבאר ענין זה ע"פ הקשר שבתפילין)

(ועיין עוד ברב צדוק, מחשבות חרוץ ומ' 28) 

[32] מכתב מאליהו ח"ב עמ' 63: מצד שני על אלה הדבוקים בחייהם בתוכן הרוחני האמיתי כתוב "להנחיל אוהבי יש", ואין היש הזה אלא בם בעצמם. כי בהיותם רוחניים ימצאו את מהותם הרוחנית שהיא היש.  והיש הזה כולל הכל, וכל שורשי העולם הבא שלהם נמצאים בתוך עצמם, ואינם שואפים לדברים אחרים זולתם, וע"כ שמחים הם בחלקם. ע"ש עוד 

[33] ישעיה כו, יט

יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שכני עפר כי טל אורת טלך 

דניאל יב, ב

ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם 

 R' Saadyah Gaon mentions the following additional proof:

רס"ג, אמונות ודעות, המאמר השביעי, ב

ואומר עוד כי לפי שידוע לפני הבורא מחשבות שיעלו על לבינו מקושי תחית המתים אצלינו לפיכך הקדים דבר זה לנביאו יחזקאל ואמר לו (יחזקאל לז, יא) "בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו  נגזרנו לנו" וכו' (ועיין סנהדרין צב:) 

[34] דברים לב, לט

ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואחיה 

[35] בתפארת ישראל פ' נ"ז ונ"ח נותן חמשה תירוצים והבאנו הד'  תירוצים הראשונים והקדמה ראשונה (קטע הראשון) מוסיף על הטעם הראשון 

The Rambam answers that the people who lived during the time when the Torah was given denied the existence of God, prophecy, and spirituality in general. When God revealed the Torah to the Jewish people and publicized His laws to the world at large, Hashem (God) purposely left out all mentions of spiritual reward and punishment and the resurrection of the dead to ease acceptance of the prophets and the Torah. Once the truth of prophecy was ingrained into the Jewish people, Hashem (God) did in fact reveal the idea through the prophets, as the proofs brought above. (Note that according to the Rambam, the quote from Daniel is the single true proof.) 

רמב"ם איגרת תחיית המתים, ד

ואמנם מענה השאלה השנית והיא האומרת למה לא נזכרה בתורה תחית המתים...והסבה בזה שזאת תחית המתים אמנם תנהג מנהג המופת כמו שבארנו וההאמנה במה שזה דרכו לא תהיה רק בספור הנביא. והיו בני האדם כלם בזמן ההוא מכת הצאבה אומרים בקדמות העולם שהם היו מאמינים שה' רוח הגלגל כמו שבארנו במורה הנבוכים ומכזבים בהגיע נבואה מאת ה' לבני אדם. וכן יתחיב להם לפי אמונתם הכזבת המופתים ויחסו אותם לכשוף ולתחבולה...הורה שהנבואה היתה אצלם מכת הנמנע ואיך יספר למי שלא נתאמתה אצלו הנבואה דבר שאין ראיה עליו אלא האמנת הנביא וכו'

וכאשר רצה ה' יתעלה לתת תורה לישראל ולפרסם בהם מצותו ואזהרתו על ידי הנביאים לכל העולם...חדש המופתים הכתובים בתורה עד שהתאמתה בהם נבואת הנביאים וחדוש העולם...ולא הוציאם מעניני העולם הזה בגמול ובענש ומהענין אשר בטבע שהוא השאר הנפש או הכרתה כמו שזכרנו רצוני לומר העולם הבא וכרת ולא נכנס לזולת זה מענין התחיה. והתמיד הענין כן עד שהתחזקו אלו הפנות והתאמתו בהמשך הדורות ולא נשאר ספק בנבואת הנביאים ולא בחדוש הנפלאות ואחר כן ספרו לנו הנביאים מה שהודיעם ה' מענין תחית המתים והיה קל לקבלו. 

[36]  תפארת ישראל פ נז: כי אין השגת הנבואה רק לדבר שהוא בעולם הזה כמו ביאת משיחנו אף שהוא מדרכה עליונה בעולם הזה … [אבל] דברים אשר אינם אתו במציאות … לא שלטה הנבואה בזה… כי אין השגת הנבואה רק לדבר שהוא בעולם הזה כמו ביאת משיחינו אף שהוא מדרגה עליונה בעולם הזה וגו'

גבורות ד' הקדמה ראשונה: [כי דבר] הנבדל לגמרי מן האדם המשיג אין ראוי שיהיה בו השגת האדם וגו' ומסביר המהר"ל שם שבזה חכם עדיף מנביא כי נביא צריך להיות דבוק לפחות קצת למה שמשיג משא"כ החכם 

[37] רס"ג אמונות ודעות, המאמר התשיעי, ב

אבל אמר בפירוש אושר העולם הזה ויסוריו בלבד לשתי סבות האחת מפני שגמול העולם הבא דבר שהשכל מורה עליו כמו שבארנו קצרה התורה מלבארו וכו' עיין שם 

 [38] In fact, if the Torah would have defined our עבודה as only reaching completion in the next world, this would have meant that this world is cannot be completed by our Avoda, which is not true: 

תפארת ישראל פ' נח: התורה … הוא תקון עוה"ז … לקיים את סדר עולם הזה, ואם אתה אומר שיהיה מזכיר עוה"ב אם כן לא היה די בעולם הזה חיישר את ברואיו רק כאשר מבטיח להם עוה"ב, א"כ … לא היה שלם מצד עצמו וגו' 

[39] שם פ' נח: כי איך אפשר שיהיה נזכר בתורה שום שכר כאילו אמר שיעבד האדם בוראו בשביל השכר 

[40] שם: וגם יש להשיב כי התורה האמיתית לא זכרה עולם הבא בתורה בשביל דבר זה כדי שיהיו כל דברי תורה מבוררים נכרים לכל אדם בחוש העין דבר שהוא יסוד התורה … כי אם באים להאמין דברים שהוא יסוד התורה כל אחד יוכל לכתוב תורה ומצות מלבו ויאמר שבשכר התורה יהיו לו כך וכך לעולם הבא דברים בלתי ידועים ולא יהיה ניכר האמת מן השקר … ואדרבה דבר שהוא בלתי ידוע ומפורסם אדרבא מחליש האמונה … ולא כמו שאר דתות שמניחים דבר שלא נתברר אמתתו 

[41] However, he will be a direct descendent of King David.  

[42] ישעיה יא, ה

והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו 

The Abarbanel, explaining a midrash (מדרש תנחומא, פרשת תולדות, סי' יד), says the following about the Moshiach. 

ישועות משיחו, העיון השלישי, א

שיהיה המשיח חסיד עליון ודבק באלקיו וכל מעשיו ופעולותיו יכוון לעבודתו...יותר מלאברהם אבינו וכו'ישעיה יא, ה

והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו 

The Abarbanel, explaining a midrash (מדרש תנחומא, פרשת תולדות, סי' יד), says the following about the Moshiach. 

ישועות משיחו, העיון השלישי, א

שיהיה המשיח חסיד עליון ודבק באלקיו וכל מעשיו ופעולותיו יכוון לעבודתו...יותר מלאברהם אבינו וכו' 

[43] רמב"ן ספר הויכוח, פח

ויהיה איש גמור, בן איש ואשה מזיוג שניהם כמוני 

ישועות משיחו, העיון השלישי, ג

והסתכל אמרו "להעמיד מכם" שאמרו בזה שהמלך המשיח יהיה כאחד ממנו ויהיה כמו כן מכל הצדדים מפאת האם ומפאת האב, וגם יהיה מאנשי הגלות סובל צרות הגלות כיתר אחיו וכו' 

[44] איגרת תימן, ד

שהמשיח נביא גדול מאד יותר גדול מכל הנביאים אחר משה רבינו ע"ה 

[45] ישעיה יא, ג

והריחו ביראת ה' ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אזניו יוכיח וכו'

סנהדרין צג:

רבא אמר דמורח ודאין דכתיב ולא למראה עיניו ישפוט ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ 

[46] רמב"ם הלכות מלכים יא, ד

ואם לא הצליח עד כה או נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה 

[47] איגרת תימן, ד

ואנחנו נתנה בכל נביא שיהיה בתכלית החכמה ואז ינבאהו ה', כי העקר בידנו (שבת צב.) "אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר" ובארו שענין גבור כובש את יצרו, ועשיר עשיר בדעתו. ואולם כשיתפאר אדם שאינו חכם גדול שהוא נביא לא נאמינהו, כל שכן כשיתפאר אחד מעמי הארץ שהוא משיח 

[48] כתב הרמב"ם (הל' תשובה פ' ט):

ומפני זה נתאוו כל ישראל, נביאיהם, וחכמיהם לימות המשיח כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחים להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן … שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמה  והאמת שנאמר  כי מלאה הארץ דעה  את ד' [במים לים מכסים] וגו' 

וברמח"ל, דעת תבונות עמ' קמד: וישיגוהו בריבוי בדעת והחכמה 

[49] רס"ג אמונות ודיעות, מאמר השביעי, ו

ושמא יאמר אם הם יתחתנו האם תחזור אשת כל איש אליו אם היא תחיה עמו או שכבר התיר המות את הנשואין...כיון שיבוא עמהם משה רבינו פטורים אנו מלאמץ את מחשבותינו בכך

ועיין נדה ע: לכשיבא משה רבינו עמהם וכו' 

[50] ר' חיים פרידלנדר (שם  דף קלט):  הבחירה היא תהיה שונה, כהגדרת הרמב"ן, "בחירה בטבע" 

[51] רמב"ן (דברים ל: ו)על הפסוק ומל ד' את לבבך ולבב זרעך: אבל לימות המשיח תהיה הבחירה בטוב להם טבע, לא יתאוה להם הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל והיא המילה הנזכרת כאן … וזהוא שאמרו רבותינו (שבת קנא ב)  והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ (קהלת יב א), אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה, כי בימי המשיח לא יהיה באדם חפץ אבל יעשה בטבעו מעשה הראוי וגו' 

[52] רמח"ל דעת תבונות (עמ' קמד): המצב הרביעי … שלא יצטרכו אותות ומופתים לאמת האמונה אלא מצד הידיעה וההשגה (וכתב ר' חיים פרידלנדר ז"ל שהמצב הרביעי היינו ימות המשיח 

[53] ר חיים פרידלנדר (שפתי חיים – אמונה ובחירה ח"ב דף קל): והלב … ירצה לעשות  כפי הבנת השכל 

[54] רמב"ם הל' מלכים (פ' יב הל' ה: ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד 

[55] ר פרידלנדר (שם דף קלב): כיון שלעתיד לבא תהיה עבודת ד' אצלם בטבעם, גם יבינו מצד טבעם מעצמם את האמת. ע"כ וזה מה שאמר הנביא (ירמיהו לא לג): ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' 

[56] ר פרידלנדר (שם דף קלז): הבטחת הנביא "והסירותי את לב האבן מבשרכם" שנזכה לביטול היצר הרע , לא יהיה מוחלט בבת אחת שמיד כשיבוא משיח יתבטל היצר הרע, אלא ביטול היצר הרע יהיה על ידי תהליך של פרק זמן, עליה אחר עליה 

[57] ר' פרידלנדר שם ושם בדף קפו 

[58] ר פרידלנדר (שם דף קלב): התנגדות היצר הרע לעבודת ד', שזו סיבה לשכחת האדם 

[59] רמב"ן (דברים ל:ו):

לא יהיה באדם חפץ אבל יעשה בטבעו מעשה הראוי, ולפיכך אין בהם לא זכות ולא חובה, כי הזכות והחובה תלויים בחפץ: 

[60] ר' חיים פרידלנדר  (שפתי חיים – אמונה ובחירה ח"ב דף קלה): "ימות המשיח" אינם מטרה כשלעצמה – שכר עבור קיום תורה ומצוותיה, אלא הם ימים של הכנה לעולם השכר. 

[61] ר חיים פרידלנדר (שם דף קמ): נפסיד בתקופה זו את קושי עבודת ד'  של "לפום צערא אגרא"  

[62] בספר לב  ציון (ספר של עיונים על הרמב"ן על התורה) הביא (פרשת נצבים דף רפז) לשון הרמח"ל במאמר העיקרים: " הנה שיתא אלפי שנה הגבילה החכמה העליונה לעבודת בני אדם והשתדלותם על השלמות, ואח"כ יתחדש העולם בצורה אחרת, ראויה למה שיעשה בו אחר כן, דהיינו ההנאה הנצחית לזוכים לה , וטרם יכלו ששת אלפים אלה, הנה מאריך שיעבוד האומה הנבחרת  במצבה השלם, שיוכלו למתק הדברים אחר כך אל הנצחיות … והאמצעי לזה … הוא מלך המשיח והנה בזמנו ועל ידו  יתקנו ישראל תקון גדול וכל הבריאה אחריהם, שירבה הטוב בכל הצדדים ויסור הרע לגמרי, בין במה שנוגע לנפש האדם הנטייה לטובות,  וגו'"

ועל זה כתב הלב ציון: וכי דבריו מבואר  שהתכלית היא שהמצוות שנעשה אז תזככו אותנו להיות ראויים למצב של תחיית המתים, ואע"פ שלא יהיה נטיה לרע אעפ"כ המצוות העושות את פעולות הזיכוך, ואין זה מחשב לגדר של שכר, אלא שזה טבען של המצוות. 

[63] In קל"ח פתחי חכמה (פתח ב דף ן), and in דעת תבונות (דף לב) Ramchal explains that if the purpose of the world had been exclusively to reward the righteous and punish the wicked, then the cycle of people living and being rewarded and punished could have gone on forever. There would be no need to bring this process to a conclusion by ending the order of the world as we know it and entering into the Messianic era. 

דעת תבונות דף לב: "והנה כל זה נגד השכר ועונש ונגד הבחירה. ואם היתה  הכונה באמת להעמיד הבחירה והשכר ועונש דהיינו שיהיה העולם תמיד בנוי מבני בחירה, להיות צדיקים או רשעים כרצונם, ותמיד יהיה טוב לצדיקים או רע לרשעים, היה צריך שיהיה זה תמיד, ולא יהיה לו הפסק." ובהארות האיר לס' קסו: כי למה יבטל [הרע]? וכבר איננה רק לרעים, והרי הוא מוגבל בתחומו שלא לעשות כטבעו הרע אלא כמשפט הראוי 

But, it is ultimately G-d’s will that even the evil person benefit from His goodness. In ultimate terms, G-d does not want the possibility that somebody can disobey His Will, and deprive the world of His maximum bestowal of goodness. Therefore, he also does not want the punishment that goes with that negative choice. Punishment is, in ultimate terms, evil, and needs, at some stage to come to an end. Everything has ultimately to lead to a situation where G-d can bestow good on everyone, even the evil people רשעים.  Although the evil people רשעים will be punished, that is only the means to get them to the end. Punishment then is not an objective good: it is a means to an end. Because it is not objectively good, it does not have permanence. It too, must ultimately be destroyed. All of this requires that, at some stage, we move into a higher plane of existence, where we are all maximally predisposed to receiving G-d’s goodness. 

[64] רמח"ל דעת תבונות (דף לב): אין סוף הכונה על השכר ועונש אלא על התיקון הכללי 

[65] ר' פרידלנדר שם: [כ]מצבינו עתה יש  חילול ד' עצום ונורא בבריאה

[66] This includes non-Jews as well:

רמב"ם פי"א מהל' מלכים הל' ד:

...אם עשה [כל הדברים האלה]...הרי זה משיח בודאי ויתקן את העולם כולו לעבוד את ד' ביחד שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ד' ולעבדו שכם אחד. 

R.S.R. Hirsch: Israel's most cherished ideal is that of the universal brotherhood of mankind. Almost every prayer we utter contains reference to the hastening of this end. (The 19 Letters, 15th letter.) 

[67] רמח"ל דעת תבונות (דף קפט): אמנם כלל תיקון הבריאה חילק אותו האדון ב"ה בין כל הנשמות אשר עשה לעבדו 

[68]  רמב"ם הלכות מלכים יב, ד

לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח לא כדי שישלטו על כל העולם ולא כדי שירדו בעכו"ם ולא כדי שינשאו אותם העמים ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל כדי שיזכו לחיי העולם הבא 

 [69]  רמח"ל מאמר העיקרים, בגאולה

שירבה הטוב בכל הצדדים ויסור הרע לגמרי בין במה שנוגע לנפש ובין במה שנוגע לגוף דהינו לב האבן יעשה לב בשר, והוא שתגבר בבני האדם הנטיה לטובות ובאפן שלא ימשכו אחרי החמר כלל אלא ינטו תמיד לעבודה ולתורה ויתגברו בה וכו' 

[70] רב צדוק הכהן תקנת השבים דף 161 בנוגע להמשיח עצמן 

[71]  בראשית א:לא

רש"י: הוסיף ה-א בשישי בגמר מעשה בראשית לומר שהתנה עמהם על מנת שיקבלו עליהם ישראל חמשה חומשי תורה. ד"א יום הששי כולם תלוים ועומדים עד יום הששי הוא ששי בסיון 

רמח"ל, מאמר העקרים, בגאולה

וטרם יכלו ששת אלפים אלה, הנה צריך שתעמד האומה הנבחרת במצבה השלם שיוכלו לעתק הדברים אחר כך אל הנצחיות, וזה מה שהבטחנו עליו שיהיה על כל פנים, והאמצעי לזה יהיה אחד מזרע דוד שיבחרהו האדון ברוך הוא לזה ויעזרהו שיצליח בו, והוא מלך המשיח.  

[72]  וכתב הרמח"ל בדעת תבונות (דף קעב) שיש שותפות בין הצדיקים והקב"ה בתיקון הבריאה ובדף קעג כתב "והנה הקב"ה מחלק מעצם הנהגתו לכנסת ישראל, להיותו שותפות עמו בהשלמת הבריאה, שיהיה הוא יתברך מתקן מצד אחד, והיא מצד אחר, ומיניה ומינה יסתיים התיקון השלם" ובדף קעו כתב, "ובהגאל ישראל … הכבוד עצמו יתרומם". 

[73]  דברים ו: ד שמע ישראל ד' אלקינו ד' אחד

רש"י: ד' שהוא אלקינו עתה ולא אלקי האומות הוא עתיד להיות ד' אחד וגו'  

כד הקמח (ערך הגאולה) :וטעם הפיזור … האחד ש … ילמוד האומות מהם מציאות הש"י  ובענין ההשגחה וגו'

וכן בספורנו (שמות יט:ו) ... תהיו ממלכת כהנים להבין ולהורות לכל המין האנושי לקרוא כולם בשם ד' ולעבדו שכם אחדוגו' 

[74]  תנחומא במדבר ג:

ולעתיד עכו"ם רואין היאך הקב"ה מתדבק עם ישראל והם באים להדבק בהם שנאמר (זכריה ח) נלכה עמכם כי שמענו אלקים עמכם

They will attempt to show that they had always acted in a way which reflected this recognition:

ע"ז ב:

מלכות רומי ... אומרים לפניו רבש"ע הרבה שווקים תקנינו הרבה מרחצאות עשינו... וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל ...

They will be taught by משיח: רב צדוק הכהן - משיח does not need to teach the Jews, as it says:

 ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ד' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם: (ירמיהו לא:לג) (וכן בישעיה נד:יג וכל בניך למודי ד')


SimpleToRemember.com - Judaism Online